דרויש נ' עופות גבריאלי (1991)בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת עבודה. המחלוקת על החבות ועל הנזק.

רקע ועובדות שאינן שנויות עוד במחלוקת

1. התובע ביחד עם שני שותפים נוספים, האחים גבריאלי, החזיקו, כל אחד, בעת הרלוונטית 33% ממניות הנתבעת 1 ואף היו מנהליה [להלן – "החברה"]. התובע שימש כשכיר בחברה ושכרו שולם לו כשכיר א מחברה נוספת, "דגם עוף 94 בע"מ". החברה עסקה בשחיטת עופות והחזיקה לשם כך במבנה משחטה ברח' הפרדס 6 באזור [להלן – "המבנה" או "המשחטה"].

2. התובע, יליד 1960 ובוגר 8 כיתות לימוד, עסק כל חייו המקצועיים בשחיטת עופות, תחילה כשכיר ולאחר מכן, החל משנת 1996, כבעלים משותף בחברה.

3. לפי חלוקת העבודה עסקו שני האחים גבריאלי בשיווק ובקשרים מול ספקים ואילו התובע עסק בהפעלת המשחטה. בתפקידו זה פיקח והשגיח על עבודת העובדים בין היתר בשעות הלילה. עבודה זו כללה: קבלת עופות חיים ממשאיות שהגיעו בלילות ופרקו אותם על משטחי פריקה [להלן - "רמפות"] גבוהות מחוץ למבנה, העברתם לשחיטה ולניקוי בתוך המבנה, שחיטה וניקוי ולבסוף, הוצאת המוצרים המוגמרים. התובע יעץ לשותפיו בעניינים אלה [עמ' 29].

5. החברה העסיקה בעיקר עובדי קבלן. במקרה של מחסור בעובדים, הצטרף התובע כפועל פשוט לצוות העובדים. העובדים עצמם נוהלו על ידי מנהל עבודה מטעם הקבלן, אך אין חולק כי ה"בוס" הוא התובע עצמו [עמ' 23].

6. החברה ביקשה לבטח את פעילותה והגישה לנתבעת 2 [להלן – "איילון"] הצעת ביטוח לשנת 2002, זאת באמצעות הסוכן המנוח אפרים פיטל מסוכנות "משאב" [עמ' 29, להלן – "הסוכן" ו - "ההצעה"]. ביום 31.1.02, שלחה איילון למשחטה סוקר מטעמה, מר משה הלוי [להלן – "הסוקר"]. הסוקר העביר לאיילון דו"ח ומסקנות, לרבות המלצות על התקנת מעקות מגן [להלן – "מעקות"] על הרמפות וציפוי רצפות המחלקות כנגד החלקה [נ/1].

7. איילון אכן ביטחה את הפעילות והכל לפי פוליסה ורשימה "הכל בה לעסקים" [להלן – "הפוליסה"]. אין אינדיקציה למועד הוצאת הפוליסה, אם כי תחולתה מ – 1.1.02 ועד 31.12.02. הפוליסה מכסה בפרק 16 שבה "חבות מעבידים" לנזק גופני הנגרם לעובד תוך כדי ועקב עבודתו בשירות המבוטח [פרק 16, סעיף א']. בנוסף מרחיבה היא את הכיסוי לעובדים שכירים שהינם בעלי שליטה, אך זאת בסייגים, לרבות דיווח על שמות בעלי שליטה לאיילון וכן שלילת כיסוי במקרה בו הנזק נבע ממעשה או מחדל של בעל השליטה [להלן – "ההרחבה"].

8. החברה התקינה מעקות בחלק מהרמפות. החברה לא ציפתה את רצפות הרמפות העשויות בטון מחוספס, בחומר או ברצועות נוגדי החלקה.

9. בליל ה - 27.10.02, במהלך עבודתו, נפל התובע מאחת הרמפות, עליה לא הותקן מעקה, מגובה של כ – 2 מטרים אל רצפתו החיצונית של המבנה ונחבל בכל גופו, בפרט בראשו ובידו השמאלית והלא – דומיננטית [להלן – "התאונה"].

10. התובע פונה על ידי עובד החברה לבית החולים שיבא, שם אובחן שבר בשורש כף ידו. היד גובסה והוא שוחרר להמשך מעקב בקופת חולים. ביום 5.11.02 טופל התובע שנית במיון של בית החולים עקב לחץ בגבס.

11. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, שילם לתובע דמי פגיעה בגין 3 חודשי אי כושר ונכותו הצמיתה הועמדה על ידי ועדות רפואיות על – 10%, עקב חיבור גרוע של עצם הרדיוס. קביעה זו מקובלת על הצדדים ומכוח הסכמתם אין עוד מקום לבחון את חוות הדעת האורטופדיות שהוגשו מטעמו של כל אחד מהם.

12. התובע שב לעבודתו במשחטה במועד שנוי במחלוקת והמשיך למשוך משכורות כמו שותפיו. לאחר מכן, במועדים שנויים במחלוקת התגלעו סכסוכים בין התובע לשותפיו ובשנת 2006 ביקש התובע מבית המשפט המחוזי לפרק את החברה. לא ידוע מה העלה הליך זה אם כי התובע הצהיר כי "התיק נסגר" וכל השותפים פנו להליך של בוררות.

13. התובע הפסיק לעבוד במשחטה ומאז לא שב לעבודה כלשהי. בהדרגה ומשנת 2004, חזר התובע בתשובה והחל התובע ללמוד ב"כולל". נכון למועד המשפט, לומד התובע ב"כולל" ומקבל עבור כך 1,200 ₪ לחודש [עמ' 25].

14. התובע דרש מאיילון להפעיל את פרק "חבות מעבידים" בפוליסה ולפצותו מעבר לתגמולי המל"ל. משזו דחתה את דרישתו, הגיש את תביעתו שלפניי. החברה אמנם לא התגוננה, אך לא נכחתי כי זומנה לדין כנדרש. איילון סירבה ליטול על עצמה את ייצוג החברה והתגוננה בשמה בלבד. הגנתה עסקה מטבע הדברים הן בשלילת חבות של החברה והן בטענה עצמאית שלה בטענה של היעדר כיסוי ביטוחי.

טענות הצדדים והמחלוקות

15. המחלוקות מעבר לשיעור הנזק, מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות בזיקה למעמדו של התובע כאורגן בחברה: האחת, שאלת החבות הנזיקית של החברה והשנייה, אף בהינתן חבות נזיקית של החברה, שאלת הכיסוי הביטוחי.

16. לשאלת החבות הנזיקית של החברה - לטענת התובע, הוא החליק ככל הנראה על שאריות בשר או שומן שהושארו על הרמפה על ידי אחד העובדים, מה שנתון לאחריות שילוחית של החברה, וזו הסיבה הישירה לנפילתו מהרמפה. התובע נמנע מלטעון לעוולה של "הפרת חובה חקוקה".

17. ואילו איילון טוענת כי התובע כלל לא הוכיח מה הסיבה להחלקתו ולכן לא ביסס התרשלות קונקרטית של החברה. לחילופין טוענת איילון כי החלקה כאמור היא בגדר סיכון סביר בנסיבות, המשחטה אינה "מקום סטרילי ונקי" והיה על התובע, כאחד ממנהלי המשחטה להיות מודע להיתכנות שאריות כאמור.